על סקרנות, תרבות ומה שביניהם...

פורסם ע"י Temari Culture בתאריך


"למה השמיים אפורים? איך ציפור עפה? מתי הקיץ יגיע?"
מכירים את התקפי הסקרנות של הילדים שלא מפסיקים לשאול ולשאול ולשאול...?
זה כי הם צמאים להכיר את העולם המדהים שקיבלנו...העולם הזה, שלנו ההורים, נראה לפעמים כל כך מובן מאליו.
כאמא אני מודה שלפעמים יוצא שאני עומדת בין העולם לבין סקרנותו של הילד עם תשובות של: "לא עכשיו", "אני ממהרת", "אחר-כך", "תשאל את אבא"...ובדיעבד, מתחרטת על זה. אז אני משתדלת להיות יותר קשובה ונוכחת לשאלותיו של הבן שלי, שכמעט בן ארבע, שבסך הכל רוצה להכיר את העולם. להכיר את עצמו. לא תמיד לכל שאלה יש תשובה, וכן, לפעמים "לא יודעת" זו גם תשובה (אולי לא מספקת אבל לגיטימית).
סוג השאלות העולות עם התעוררות יצר הסקרנות מתקשרות לסוגי המראות, סיטואציות וחוויות אותם הילד חווה. לדוגמא: ילד המביט מהחלון ורואה גשם מטפטף ינסה להבין איך הגשם נוצר? מהיכן הוא מגיע לעננים? למה אין גשם בקיץ? וכו'...
אז מה בין סקרנות לתרבות?
אחת הדרכים לאפשר לילד לחקור, ללמוד ולבחון את העולם היא דרך המשחק המשותף. משחק משותף מאפשר לנו המבוגרים להתחבר לילד שבנו, להוריד מגננות וליצור הנאה אמיתית עם הילד. וכשילד מרגיש בטוח, הוא ירגיש חופשי לשאול.
אחת הסיבות לפיתוח המשחק "צבעים ומספרים" בשפה האמהרית הייתה לאפשר גם לדור המבוגר יותר (סבים וסבתות) אפשרות משחק עם הנכדים. אני מודה שלי כילדה זה היה מאוד חסר שכן זכיתי להכיר רק את סבי מצד אבי ז"ל שאהבתי מאוד אך יחד עם זאת תמיד היה קיים הפער השפתי בתקשורת (שכן לא הכרתי את השפה האמהרית).
כשאני רואה את הילד שלי משחק עם סבא (אבי), מעבר לחיבור הרגשי שנוצר ביניהם, הדבר מאפשר לילד לחקור ולגלוש לעולמות חדשים..."סבא, אז איך סופרים עד 100 באמהרית?", "סבא, במה שיחקת שהיית קטן?", "סבא איך הכרת את סבתא?"
ואז הוא כבר חופר לסבא ולא לי...אני צוחקת 😊.
ובנימה קצת יותר רצינית. זהו רגע מיוחד בשבילי דרכו אנו מדמיינת בקלות איך הייתי ניגשת לסבא שלי ז"ל משחקת איתו יחד, מגיעה אל ליבו, אל עולמו ושואלת את השאלות שבני יקירי שואל.
ועל כך אני מודה יום יום.

שתף את הפוסט



← הפוסט הקודם הפוסט הבא →