מי שעוקב אחרינו יודע שאנו מאמינות בשילוב של חוויה והנאה יחד עם חיבור למסורת והתרבות האתיופית (למאמר המורחב בנושא לחצו כאן). בקצרה, עצם החוויה, בין אין זה דרך משחק או באינטראקציה אחרת, גורמת לסקרנות והנאה, וכך מעלה את המוטיבציה של הסובבים (ילדים ומבוגרים כאחד) להכיר וללמוד את הנושא.  

ואם בהנאה, מסורת ומשחק עסקנין, אחד מהדברים שזכורים לנו בילדות זה משחק הבָּסְרַה האגדי (ואם אתם לא מכירים אז דחוף לשאול את ההורים). הבסרה, הוא משחק קלפים נפוץ במזרח התיכון ובאתיופיה בעיקר אותו נהוג לשחק לצד שתית הקפה. משחקים אותו עם חלפית קלפים רגילה כאשר יש מספר גרסאות למשחק. הגרסה האתיופית כוללת את ה 3 נק' בונוס למי שמחזיק ברוב הקלפים בסיום סבב וכן שילוב 7 יהלום כקלף משמעותי במשחק (בשונה מהגרסה המצרית והלבנונית שאינן כוללות חוקים אלה. להרחבה בנושא לחצו כאן).

מה שיפה במשחק הבָּסְרַה הוא שאין לו גיל. אם ידעת לשחק נכנסת. וככה סביב שולחן אחד ניתן למצוא אבא, סבתא, נכדה ונין משחקים כאילו הזמן עוצר מלכת. ואיזה משחק...שבתות על שבתות ניתן להעביר במשחק הזה בלי שימאס והמבין יבין.

שום דבר לא ישתווה להתרגשות שאוחזת בך ברגע שאתה מקבל את קלף הגפפי (J) ו"מנקה" איתו את כל השולחן כאילו גרפת שולחן פוקר מלא ז'יטונים.

שום דבר לא יכול להתחרות במתח סביב השולחן בספירת הקלפים (וורקת) לראות מי יקבל את האקסטרא 3 נק' שאולי יהפכו אותך למנצח האלמותי.

כל שחקן יודע שכל נקודה נחשבת, כל נק' מקרבת אותך יותר ויותר אל הניצחון המתוק.

ולמה אנחנו מספרות לכם על זה? בדיוק בגלל הסיבה בה פתחנו - שילוב חוויה והנאה יחד עם חיבור למסורת והתרבות אלא הדברים שיוצרים את הזיכרונות האלה שאנו מסרבים לשכוח, הזיכרונות האלה שמעלים בנו חיוך ומרחיבים לנו את הלב. בתהליך החשיבה שלנו בפיתוח משחקי הקלפים שלנו באמהרית שאפנו ליצור את החוויה הזאת של ההנאה, הכיף, החיבור הרגשי עם הסובבים, ליצור זיכרונות טובים תוך חיבור למסורת שלנו. מקוות שהצלחנו.

אז מי בא לבָּסְרַה או למשחק תֶּמַרִי?