מילה ביום

פורסם ע"י Temari Culture בתאריך

בוקר של חורף, קר, גשום ורטוב. יושבת בבית וחושבת על מה לכתוב...ואז נזכרת ברגע מצחיק שהיה.

הבן שלי, ירדן, שהיה בן 3 וחצי קלט שיחה בטיגרית בחצי אוזן בין סבא לאורח. הוא לא הבין מה הם מדברים אבל ידע לחקות אותם יפה: "חעטד תצעצ חטח".

צחקתי בקול. אין ספק שזורם בו דם טיגרי.

שאלתי: "ירדן אתה יודע באיזה שפה סבא מדבר?" הוא לא ידע לומר.

אמרתי לו "טיגרית".

"טיגרית? מה זה?"

"זו שפה. כמו אמהרית, אנגלית...עברית".

"אה...אז אני רוצה ללמוד טיגרית".

"אוקיי, נתחיל במספרים. תחזור אחרי: אחד אומרים 'חדיי'".

"חדיי"

"יפה. שתיים אומרים "קלתי"...וכן הלאה עד 10.

"וואו ירדן עשית עבודה טובה, כל הכבוד".

"תודה אמא"

ופה נגמר הסיפור או שבעצם כאן הוא מתחיל.

כי מאז התחלתי לחשוב מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לו להכיר את השפה יותר טוב? נכון לספור זה נחמד אבל צריך להעלות הילוך.

אז פניתי להוריי וביקשתי מהם לדבר יותר בטיגרית (שלי משופרת מינוס) שגם אני וגם  ילדיי נחשף לשפה כמה שיותר.

הם כמובן נרתמו למשימה, אמרו שזה חשוב שהילדים יכירו את השפה וכו'...

וכך אני יושבת בסלון שמחה ומרוצה מהתכנית שלי שעובדת יפה. ההורים שלי מתחילים לדבר טיגרית ביניהם, ביננו, עם הילדים ותוך כדי אני קולטת שהם גולשים חזרה לעברית.

אני מזכירה להם: "אמא, אבא...טיגרית" .

"אההה. כן, כן את צודקת"

חוזרים חזרה לדבר טיגרית הכל זורם טוב ויפה...ובלי משים לב הם שוב גולשים לעברית.

וכך מצאתי את עצמי עסוקה בתזכורות עד שכחתי מה רציתי מהם. אה כן, טיגרית.

בקיצור, מפה לשם הבנתי שזה לא הולך להיות פשוט וצריך לשנס מותניים ולטוס לאתיופיה...סתם, אני צוחקת.

אבל כן הבנתי שאי אפשר לטרוף שפה ביום אחד בייחוד כשאתה דור ראשון להורים שעלו מתרבות אחת לתרבות אחרת בלשון המעטה -

ושצריך לעבוד קשה יותר בשביל לשמר את השפה של אמא גם אם זה אומר ללמוד מילה אחת ביום.

רק לא לשכוח!

שפה זה כוח, שפה זה בית, שפה זה הכל.

 

 

 

 

 

 

 

 


שתף את הפוסט



← הפוסט הקודם